יום שני, 15 ביולי 2013

החלטות דרמטיות שנמנעות מהכרעות דרמטיות: על החלטות בית המשפט העליון האמריקאי בעניין נישואין חד-מיניים


הנושא של נישואין חד-מיניים הוא מזה זמן הנושא החם ביותר במשפט החוקתי האמריקאי. על רקע זה, חיכו כולם בארה"ב (ומחוצה לה) בציפייה דרוכה לפרסום החלטותיו של בית המשפט העליון בשני פסקי דין. הראשון- Hollingsworth v. Perry בעניין התיקון לחוקת קליפורניה הידוע כ- Proposition 8, אשר הגדיר נישואין כאיחוד בין גבר לאישה בלבד, והשני- United States v. Windsor בעניין הסעיף ב- Defense of Marriage Act אשר הגדיר נישואין לצורך הדין הפדרלי כאיחוד בין גבר לאישה בלבד. רבים ציפו שבתיקים אלו יכריע סוף סוף בית המשפט העליון בשתי השאלות המרכזיות בתחום: (1) האם קיימת זכות חוקתית לנישואין חד-מיניים? ו- (2) האם הפלייה על רקע נטייה מינית מהווה הבחנה חשודה, המצריכה ביקורת שיפוטית קפדנית?

אלא שבית המשפט העליון בחר שלא להכריע באף אחת מהשאלות העקרוניות הללו. את הערעור ב- Hollingsworth v. Perry דחה בית המשפט מנימוקים טכניים הקשורים לזכות עמידה, ואילו ב- United States v. Windsor פסק בית המשפט לגופו של עניין, אך מבלי להיזקק לשתי השאלות העקרוניות. אז מדוע מדובר בכל זאת בהחלטות דרמטיות? בגלל התוצאה, ובגלל המסר שעולה מהן.

התוצאה ב- United States v. Windsor היא הדרמטית יותר. פסק הדין ביטל סעיף חוק פדרלי שהכיר רק בנישואין בין גבר לאישה. הסעיף שבוטל שלל למעשה הטבות פדרליות מזוגות חד-מיניים שנישאו במדינות שמכירות בנישואין אלו. כיוון שמדובר בסעיף אשר הגדיר "נישואין" לצורך כל החקיקה וחקיקת המשנה הפדרלית בארה"ב, לביטול זה יש השלכות פרקטיות מרחיקות לכת. בעקבות ההחלטה, כל הזכויות וכל ההטבות אשר נובעות מהסטטוס של נישואין על פי הדין הפדרלי חלות מעתה גם על זוגות חד-מיניים שנישאו במדינות שמאפשרות זאת.

ב- Hollingsworth v. Perry ביהמ"ש העליון קבע מנימוקים הקשורים לזכות עמידה, שלמערערים לא הייתה זכות לערער על פסק דינו של בית המשפט הפדרלי בערכאה הראשונה, אשר ביטל כבלתי חוקתי את הסעיף בחוקת קליפורניה שאסר נישואין חד-מיניים. לפיכך, ביהמ"ש העליון ביטל את פסק הדין של ערכאת הערעור והותיר על כנה את החלטת בית המשפט הפדרלי בערכאה הראשונה. יצוין כי שתי הערכאות הללו הגיעו לאותה מסקנה, לפיה התיקון האמור לחוקת קליפורניה אינו חוקתי. אולם, הערכאה הראשונה עשתה זאת בפסיקה גורפת ומרחיקת לכת, אשר קבעה בין היתר שקיימת זכות חוקתית לנישואין חד-מיניים ושהבחנה על רקע נטייה מינית היא חשודה. ערכאת הערעור, לעומת זאת, הגיעה לאותה תוצאה בהנמקה צנועה ומצומצמת, אשר נמנעה מהכרעה בשתי הסוגיות העקרוניות הללו. כלומר, באופן אירוני, בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין שבחר במסלול ההנמקה המינימליסטית ונתן תוקף לפסק הדין מרחיק הלכת אשר לא היסס להכריע בדיוק בהכרעות שבית המשפט העליון בחר להתחמק מהן. מכל מקום, התוצאה הפרקטית ב- Hollingsworth v. Perry היא מתן תוקף לביטול הסעיף בחוקת קליפורניה שאסר נישואין חד-מיניים. נוכח גודלה של קליפורניה ועמדת הרשויות בה ביחס לנישואין חד-מיניים, גם להכרעה זו השפעה פרקטית חשובה על אזרחים רבים מאד.


לצד ההשלכות הפרקטיות החשובות, פסקי הדין הללו דרמטיים גם מבחינת המסר הציבורי שעולה מהם. כאמור, ההנמקה בשני פסקי הדין הללו צנועה יחסית ונמנעת מהכרעות עקרוניות מרחיקות לכת, אך המסר הציבורי של פסק דין מושפע הרבה יותר מהתוצאה הסופית של פסק הדין מאשר מן ההנמקה. מהיבט זה, למי שאינו מדקדק בדקויות של ההנמקה, השורה התחתונה היא שבית המשפט העליון ביטל את שני דברי החקיקה המרכזיים והסמליים ביותר במאבק נגד נישואין חד-מיניים בארה"ב. לפיכך, פסקי הדין הללו נתפסים, בצדק, כרוח גבית משמעותית מאד מצד ביהמ"ש העליון לתומכי נישואין חד-מיניים. יתרה מזאת, ביהמ"ש אמנם לא הכיר בזכות חוקתית לנישואין חד-מיניים ולא קבע כי המדינות חייבות להכיר בזכות זו, אך המסר שעולה בפועל מפסקי הדין הוא שניסיונות עתידיים לשלול זכות זו יתקשו לשרוד ביקורת שיפוטית.   

בשני פסקי הדין ביהמ"ש נזהר לכאורה מהכרעות עקרוניות מרחיקות לכת באחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת ציבורית ופוליטית בארה"ב. אולם, תהא זו טעות לומר שביהמ"ש נמנע מהתערבות והותיר את ההכרעה בידי ההליך הפוליטי. אכן, באופן אירוני, הן דעת המיעוט של השופט סקליה כנגד דעת הרוב שנכתבה על ידי קנדי ב- Windsor, הן דעת המיעוט של השופט קנדי כנגד דעת הרוב (שכללה את סקליה) ב- Hollingsworth כוללת למעשה אותה האשמה.

ב- Windsor כותב סקליה:
We might have covered ourselves with honor today, by promising all sides of this debate that it was theirs to settle and that we would respect their resolution. We might have let the People decide.
But that the majority will not do. Some will rejoice in today’s decision, and some will despair at it; that is the nature of a controversy that matters so much to so many.
But the Court has cheated both sides, robbing the winners of an honest victory, and the losers of the peace that comes from a fair defeat. We owed both of them better.

ואילו ב- Hollingsworth כותב קנדי:

There is much irony in the Court’s approach to justiciability in this case.… The doctrine is meant to ensure that courts are responsible and constrained in their power, but the Court’s opinion today means that a single district court can make a decision with far-reaching effects that cannot be reviewed. And rather than honor the principle that justiciability exists to allow disputes of public policy to be resolved by the political process rather than the courts, here the Court refuses to allow a State’s authorized representatives to defend the outcome of a democratic election.

הן כאשר בית המשפט דוחה את הערעור ב- Hollingsworth מנימוקי זכות עמידה והן כאשר הוא מכריע ב- Windsor מנימוקים צרים יחסית שנמנעים מהשאלות העקרוניות, נראה שביהמ"ש אינו יכול להתחמק מההשפעה הדרמטית של הכרעותיו.

8 תגובות:

Unknown אמר/ה...

תודה רבה על הרשומה. אכן זה מרתק

ישנה נקודה שלדעתי לא מספיק התייחסו אליה בכל הדיון הזה. בשני המקרים (ה-DOMA וה PROP 8), מתישהו באמצע ההליך המשפטי, הרשות המבצעת (שאמורה להגן על עמדת המדינה) החליטה להפסיק לייצג את עמדת המחוקק (הפדראלי, והמדינתי-חוקתי). לרוב, הרשות המבצעת מייצגת את החלטות המחוקק העומדות לביקורת בימ"ש. אך במקרים האלה הרשות המבצעת מסרבת לייצג את המחוקק ובכך נוקטת עמדה ברורה בסכסוך. יש כאן מצב מרתק בו, כביכול, הרשות המחוקקת עומדת על כך שנישואים יוגדרו בין גבר לאישה אך הרשות המבצעת מתנגדת לכך (בצורה מפורשת, ראו אובמה ונאומיו). במובנים רבים בית המשפט צריך להחליט איזה צד הוא מעדיף "בסכסוך החוקתי" הזה. אין ספק שעמדת משרד המשפטים האמריקאי נלקחה בחשבון בהחלטות בימ"ש.
יש כאן מין "הצבעה חוקתית" הרשות המבצעת והרשות השופטת מחד מתנגדים ל-DOMA והרשות המחוקקת תומכת, מעצם קיומו של החוק, מאידך. ידו של המחוקק על התחתונה.
זהו לדעתי, מניע מכריע לפסיקת בימ"ש.

Ittai אמר/ה...

תודה דוד על תגובתך. נקודה מעניינת ונכונה.
לגבי Windsor אתה לגמרי צודק. הקונגרס העביר את ה- DOMA ב- 1996 ברוב מאד גדול בשני בתי הקונגרס. יצוין כי הנשיא קלינטון חתם על החוק (אם כי מאוחר יותר קרא לקונגרס לבטלו). ממשלו של אובמה, כפי שאתה מציין בצדק, נקט גישה מעניינת: הממשל הודיע שהגיע למסקנה שהסעיף המגדיר נישואין כאיחוד בין גבר לאישה בלבד אינו חוקתי וכי מצד אחד ימשיך לאכוף אותו כל עוד הוא לא יבוטל, אך מצד שני, כבר לא יגן על חוקתיותו בבתי המשפט. בהחלט נראה שאובמה הזמין את בית המשפט לבטל את החוק (ואף מיהר להביע תמיכה בפסק הדין לאחר פרסומו).
המצב בקליפורניה יותר מסובך, שכן התיקון לחוקה התקבל בהליך חקיקה פופולרי בו אזרחי המדינה מתקנים את החוקה במשאל עם--הליך שנועד לא רק להפוך החלטה של בית המשפט העליון של קליפורניה שהכיר בזכות חוקתית לנישואין חד-מיניים, אלא גם לעקוף את הרשויות הפוליטיות הנבחרות. הממשל בקליפורניה אכן סירב להגן על התיקון האמור ומכאן התפתח כל הוויכוח למי צריכה להיות זכות עמידה להגן על חוקתיות התיקון. מכל מקום, לגופו של עניין אתה צודק. אני מסכים שעמדת הנשיא אובמה והממשל בקליפורניה בהחלט הקלו על היכולת של ביהמ"ש לקבל את ההחלטות שלו במקרים אלו.
לאור דבריך, אולי צריך להוסיף הבהרה לפוסט המקורי שכתבתי: אמנם, כפי שטענתי, תהא זו טעות לומר שביהמ"ש נמנע מהתערבות והותיר את ההכרעה בידי ההליך הפוליטי. אולם, מצד שני, גם לא מדובר במקרה מובהק בו ביהמ"ש העליון הולך לפני המחנה ומוביל שינוי חברתי המנוגד חזיתית לעמדות הרשויות הפוליטיות והחברה. למעשה, בנוסף לכך שהן ממשל אובמה והן הממשל המדינתי בקליפורניה תמכו במהלך של ביהמ"ש, ניתן להזכיר שבשני פסקי הדין העליון בסך הכל אישר את התוצאה אליה הגיעו שתי הערכאות הנמוכות יותר.

Ittai אמר/ה...

ועוד נקודה מעניינת: לא רק עמדת הרשות המבצעת בארה"ב ובקליפורניה, אלא נראה שגם דעת הקהל בארה"ב החלה לנטות לטובת נישואין חד-מיניים עוד לפני פסיקת הלעיון, וגם עובדה זו מקלה על החלטת בית המשפט. על הקשר המורכב בין דעת הקהל לבין הפסיקה במקרים אלו ראו הפוסט המעניין הבא:
http://themonkeycage.org/2013/06/27/what-if-marriage-equality-is-loving-instead-of-roe/
איתי

שחר ליפשיץ אמר/ה...

האם ניתן לערוך אנלוגיה בין שאלת חוקיותם של הסדרים שאינם מכירים בנישואים של בני זוג מאותו מין אך מאפשרים מסלולים אלטרנטיביים כגון השותפות הרשומה או ה- civil union לגבי עמדה חוקתית אפשרית של בית המשפט בישראל לגבי חוקתיות של הסדר המעניק לכל ברית זוגיות שנותנת את כל הזכויות האזרחיות של הנישואים ללא שם הנישואים?

אורי אהרונסון אמר/ה...

זו שאלה מעניינת. מצד אחד יש נתונים חוקתיים בהקשר הישראלי שעשויים לרמוז שכאן יהיה יותר קל "להעביר" הסדר כזה: ראשית, ההגדרה של ישראל כמדינה יהודית, שעשויה להשפיע על פירוש חוק היסוד ועל הנכונות להתיר הסדר שמתיישב עם התפיסה האורתודוכסית של מוסד הנישואין; ושנית, המבנה של מבחן המידתיות (במובן הצר), שעשוי לראות בפגיעה ה"סמלית" הזו משהו פחות ביחס ליתרונות החברתיים שנובעים מיצירת הסדר שהוא שוויוני מבחינה אפקטיבית (מבחינת הזכויות ה"מהותיות" שהוא מקנה) וגם משמר "שלום בית" עם הקהילות האורתודוכסיות.
מצד שני, כידוע בפסק הדין בעניין הפרטת בתי הסוהר (שניתן בהסכמה רחבה) הפגיעה שהביאה לביטול החוק היתה בדיוק פגיעה "סמלית" שכזו - עצם ההחזקה בידי גורם פרטי היא שנתפסה כמשפילה וכמגבילת אוטונומיה, עד כדי כך שהתועלות הציבוריות הממשיות מן החקיקה (כולל שיפור תנאי הכליאה הפיזיים) לא יכלו לה. במקרה של הנישואין ניתן באופן דומה לטעון שעצם ההבחנה בין שני סוגים של בני זוג היא משפילה ומדירה, אפילו היא לא מתבטאת בהבדל בזכויות ה"ממשיות" של הקבוצות השונות. בדעת הרוב בפסק הדין של בית המשפט העליון האמריקאי בעניין DOMA יש אמירות שרומזות לתפיסה כזו.

Ittai אמר/ה...

אני מסכים עם אורי.
בפסק הדין של בית המשפט העליון האמריקאי בעניין DOMA יש למעשה לא מעט אמירות שמדברות על כך שהפגיעה בשוויון כאן מהווה השפלה ופגיעה בכבוד. חלק מהאמירות הללו בפסק הדין ממש הזכירו לי את גישת ההשפלה של דורנר בשאלת עיגון השוויון בכבוד האדם. ראו למשל את הציטוט הבא:
DOMA undermines both the public and private significance of statesanctioned same-sex marriages; for it tells those couples, and all the world, that their otherwise valid marriages are unworthy of federal recognition. This places same-sex couples in an unstable position of being in a second-tier marriage. The differentiation demeans the couple, whose moral and sexual choices the Constitution protects, and whose relationship the State has sought to dignify. And it humiliates tens of thousands of children now being raised by same-sex couples. The law in question makes it even more difficult for the children to understand the integrity and closeness of their own family and its concord with other families in their community and in their daily lives.
אגב, אין מדובר בשליפה של אמירה רנדומלית מפסק הדין, אלא יש חוקרי משפט חוקתי אמריקאים שרואים בציטוט זה את האמירה המרכזית והחשובה ביותר בפסק הדין. ראו:
http://www.dorfonlaw.org/2013/06/first-takes-on-doma-and-prop-8-rulings.html
איתי

Ittai אמר/ה...

ועוד נקודה: בעניין ה- DOMA לאי ההכרה של השלטון הפדרלי בנישואין חד מיניים היו לא רק השלכות סמליות, אלא גם השלכות פרקטיות מרחיקות לכת (כפי שהזכרתי בפוסט המקורי). מבחינה זו, פסק הדין של ערכאת הערעור בעניין נישואין חד-מיניים בקליפורניה אפילו יותר מעניין. בקליפורניה זוכים זוגות חד-מיניים לאותם זכויות של נשואים דרך המסלולים האלטרנטיבים ששחר מזכיר. כך שהמשעות היחידה שהייתה לביטול נישואין חד מיניים שם הייתה סמלית. באופן אירוני ומעניין, פסק הדין בערכאת הערעור ראה בעובדה זו דווקא שיקול מכריע לאי חוקתיות התיקון החוקתי שביטל נישואין חד מיניים. זאת כיוון שעובדה זו היוותה אינדקציה לכך שכל תכליתו של התיקון החוקתי הייתה להעביר את המסר שזוגות חד מיניים אינם ראוים להכרה הסמלית של נישואין.
יחד עם זאת, ניתן לאבחן את המקרה בקליפורניה מהמצב ששחר מזכיר בישראל: שם שמו דגש גדול על כך שהייתה זכות לנישואין חד-מיניים והאפקט של התיקון החקותי היה לשלול אותה. המצב יכול להיות שונה אם החוק החדש של ברית זוגיות רק מיטיב את מצבם שלא מי שלא יכולים (או רוצים) להינשא ברבנות.
איתי

שחר ליפשיץ אמר/ה...

מה צורת החשיבה הזו אומרת על הסיכוי לפשרות בין קבצות בחברה
ככל שאני מתפשר ומותיר רק את העניין הסמלי כך אני חושף עצמי להתקפה חוקתית

הוסף רשומת תגובה