החלטות דרמטיות שנמנעות מהכרעות דרמטיות: על החלטות בית המשפט העליון האמריקאי בעניין נישואין חד-מיניים

איתי בר-סימן-טוב

הנושא של נישואין חד-מיניים הוא מזה זמן הנושא החם ביותר במשפט החוקתי האמריקאי. על רקע זה, חיכו כולם בארה"ב (ומחוצה לה) בציפייה דרוכה לפרסום החלטותיו של בית המשפט העליון בשני פסקי דין. הראשון- Hollingsworth v. Perry בעניין התיקון לחוקת קליפורניה הידוע כ- Proposition 8, אשר הגדיר נישואין כאיחוד בין גבר לאישה בלבד, והשני- United States v. Windsor בעניין הסעיף ב- Defense of Marriage Act אשר הגדיר נישואין לצורך הדין הפדרלי כאיחוד בין גבר לאישה בלבד. רבים ציפו שבתיקים אלו יכריע סוף סוף בית המשפט העליון בשתי השאלות המרכזיות בתחום: (1) האם קיימת זכות חוקתית לנישואין חד-מיניים? ו- (2) האם הפלייה על רקע נטייה מינית מהווה הבחנה חשודה, המצריכה ביקורת שיפוטית קפדנית?

אלא שבית המשפט העליון בחר שלא להכריע באף אחת מהשאלות העקרוניות הללו. את הערעור ב- Hollingsworth v. Perry דחה בית המשפט מנימוקים טכניים הקשורים לזכות עמידה, ואילו ב- United States v. Windsor פסק בית המשפט לגופו של עניין, אך מבלי להיזקק לשתי השאלות העקרוניות. אז מדוע מדובר בכל זאת בהחלטות דרמטיות? בגלל התוצאה, ובגלל המסר שעולה מהן.

התוצאה ב- United States v. Windsor היא הדרמטית יותר. פסק הדין ביטל סעיף חוק פדרלי שהכיר רק בנישואין בין גבר לאישה. הסעיף שבוטל שלל למעשה הטבות פדרליות מזוגות חד-מיניים שנישאו במדינות שמכירות בנישואין אלו. כיוון שמדובר בסעיף אשר הגדיר "נישואין" לצורך כל החקיקה וחקיקת המשנה הפדרלית בארה"ב, לביטול זה יש השלכות פרקטיות מרחיקות לכת. בעקבות ההחלטה, כל הזכויות וכל ההטבות אשר נובעות מהסטטוס של נישואין על פי הדין הפדרלי חלות מעתה גם על זוגות חד-מיניים שנישאו במדינות שמאפשרות זאת.

ב- Hollingsworth v. Perry ביהמ"ש העליון קבע מנימוקים הקשורים לזכות עמידה, שלמערערים לא הייתה זכות לערער על פסק דינו של בית המשפט הפדרלי בערכאה הראשונה, אשר ביטל כבלתי חוקתי את הסעיף בחוקת קליפורניה שאסר נישואין חד-מיניים. לפיכך, ביהמ"ש העליון ביטל את פסק הדין של ערכאת הערעור והותיר על כנה את החלטת בית המשפט הפדרלי בערכאה הראשונה. יצוין כי שתי הערכאות הללו הגיעו לאותה מסקנה, לפיה התיקון האמור לחוקת קליפורניה אינו חוקתי. אולם, הערכאה הראשונה עשתה זאת בפסיקה גורפת ומרחיקת לכת, אשר קבעה בין היתר שקיימת זכות חוקתית לנישואין חד-מיניים ושהבחנה על רקע נטייה מינית היא חשודה. ערכאת הערעור, לעומת זאת, הגיעה לאותה תוצאה בהנמקה צנועה ומצומצמת, אשר נמנעה מהכרעה בשתי הסוגיות העקרוניות הללו. כלומר, באופן אירוני, בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין שבחר במסלול ההנמקה המינימליסטית ונתן תוקף לפסק הדין מרחיק הלכת אשר לא היסס להכריע בדיוק בהכרעות שבית המשפט העליון בחר להתחמק מהן. מכל מקום, התוצאה הפרקטית ב- Hollingsworth v. Perry היא מתן תוקף לביטול הסעיף בחוקת קליפורניה שאסר נישואין חד-מיניים. נוכח גודלה של קליפורניה ועמדת הרשויות בה ביחס לנישואין חד-מיניים, גם להכרעה זו השפעה פרקטית חשובה על אזרחים רבים מאד.


לצד ההשלכות הפרקטיות החשובות, פסקי הדין הללו דרמטיים גם מבחינת המסר הציבורי שעולה מהם. כאמור, ההנמקה בשני פסקי הדין הללו צנועה יחסית ונמנעת מהכרעות עקרוניות מרחיקות לכת, אך המסר הציבורי של פסק דין מושפע הרבה יותר מהתוצאה הסופית של פסק הדין מאשר מן ההנמקה. מהיבט זה, למי שאינו מדקדק בדקויות של ההנמקה, השורה התחתונה היא שבית המשפט העליון ביטל את שני דברי החקיקה המרכזיים והסמליים ביותר במאבק נגד נישואין חד-מיניים בארה"ב. לפיכך, פסקי הדין הללו נתפסים, בצדק, כרוח גבית משמעותית מאד מצד ביהמ"ש העליון לתומכי נישואין חד-מיניים. יתרה מזאת, ביהמ"ש אמנם לא הכיר בזכות חוקתית לנישואין חד-מיניים ולא קבע כי המדינות חייבות להכיר בזכות זו, אך המסר שעולה בפועל מפסקי הדין הוא שניסיונות עתידיים לשלול זכות זו יתקשו לשרוד ביקורת שיפוטית.   

בשני פסקי הדין ביהמ"ש נזהר לכאורה מהכרעות עקרוניות מרחיקות לכת באחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת ציבורית ופוליטית בארה"ב. אולם, תהא זו טעות לומר שביהמ"ש נמנע מהתערבות והותיר את ההכרעה בידי ההליך הפוליטי. אכן, באופן אירוני, הן דעת המיעוט של השופט סקליה כנגד דעת הרוב שנכתבה על ידי קנדי ב- Windsor, הן דעת המיעוט של השופט קנדי כנגד דעת הרוב (שכללה את סקליה) ב- Hollingsworth כוללת למעשה אותה האשמה.

ב- Windsor כותב סקליה:

We might have covered ourselves with honor today, by promising all sides of this debate that it was theirs to settle and that we would respect their resolution. We might have let the People decide.

But that the majority will not do. Some will rejoice in today’s decision, and some will despair at it; that is the nature of a controversy that matters so much to so many.

But the Court has cheated both sides, robbing the winners of an honest victory, and the losers of the peace that comes from a fair defeat. We owed both of them better.

ואילו ב- Hollingsworth כותב קנדי:

There is much irony in the Court’s approach to justiciability in this case.… The doctrine is meant to ensure that courts are responsible and constrained in their power, but the Court’s opinion today means that a single district court can make a decision with far-reaching effects that cannot be reviewed. And rather than honor the principle that justiciability exists to allow disputes of public policy to be resolved by the political process rather than the courts, here the Court refuses to allow a State’s authorized representatives to defend the outcome of a democratic election.

הן כאשר בית המשפט דוחה את הערעור ב- Hollingsworth מנימוקי זכות עמידה והן כאשר הוא מכריע ב- Windsor מנימוקים צרים יחסית שנמנעים מהשאלות העקרוניות, נראה שביהמ"ש אינו יכול להתחמק מההשפעה הדרמטית של הכרעותיו.