השבוע הלך לעולמו אדמונד לוי, שופט בית המשפט העליון לשעבר. לוי, שכיהן במהלך הקריירה השיפוטית שלו בארבע ערכאות שונות (בית הדין הצבאי, בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון), נחשב למומחה במשפט פלילי, אך בשנות הכהונה האחרונות שלו בבית המשפט העליון התבלט יותר ויותר גם בפסיקות חוקתיות חריגות. למעשה בתחום החוקתי יהיה זה סביר להגדיר את השופט לוי כשופט האקטיביסט ביותר שכיהן אי פעם בבית המשפט העליון; כאשר ב"אקטיביזם" כוונתי לנכונות שיפוטית לבטל החלטות של הממשלה והכנסת, גם בתחומי המדיניות הרגישים ביותר מדינית ותקציבית (בהם מקובל בדרך כלל להניח שלרשויות מתחם שיקול דעת רחב ביותר), ולעשות שימוש בסעדים חריגים בהיקפם, בתחולתם, או בהשלכות המעשיות שלהם.
אמנם, רבות מהחלטותיו האקטיביסטיות של השופט לוי ניתנו בדעת-מיעוט (שלא אחת היתה גם דעת-יחיד) ולכן לא תורגמו למעשים שיפוטיים (וניתן לתהות אם היה דבק באותן החלטות אילו סבר שיזכו לרוב), אך קולו הייחודי היה בולט וניכר גם כך. אגב, האקטיביזם של השופט לוי היה "חוצה גבולות" מבחינה פוליטית, ובהקשרים שונים נטו פסיקותיו הן ל"ימין" והן ל"שמאל". ספק אם יש ראיה טובה מזו למחויבותו המקצועית כשופט.
פסיקותיו הייחודיות כללו, בין היתר, דעת מיעוט (נגד רוב של עשרה שופטים) שקבעה שיש לקבל את העתירות החוקתיות לביטול חוק יישום תכנית ההתנתקות ולאסור על פינוי היישובים הישראליים מרוצעת עזה; דעת מיעוט (נגד רוב של שישה שופטים) שקבעה שיש לקבל את העתירות החוקתיות נגד הקיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה בשל פגיעתן בזכות לקיום בכבוד; דעת מיעוט (אליה הצטרפו ארבעה שופטים נוספים, נגד רוב של שישה שופטים), שקבעה שיש לקבל את העתירות החוקתיות ולהורות על ביטול התיקון לחוק האזרחות ולחוק הכניסה לישראל שמונע כניסה לישראל והתאזרחות של בני זוג של אזרחי ישראל שמוצאם מיהודה ושומרון, עזה, איראן, לבנון, סוריה ועיראק; הובלת הטיפול החריג ב"בג"ץ עמנואל", שכלל צו מאסר חריג להורי התלמידות מן "המגמה החסידית" שמנעו את קיום הוראת בג"ץ להסרת ההפרדה בבית הספר. לאחר פרישתו מבית המשפט העליון עמד לוי בראש ועדה שפרסמה את "דו"ח לוי" בעניין מעמד ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, המאמץ עמדה משפטית שחרגה מקו הפסיקה העקבי של בית המשפט ביחס למעמד האזור כשטח כבוש ולדינים החלים בו.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה