יום שישי, 29 בנובמבר 2013

The Story of Citizendium - The Lost Battle against Wikipedia

אורן פרז (פורסם לראשונה בבלוגו 'Regulatory Paradoxes')
Citizendium was established by Larry Sanger, one of the founders of Wikipedia because he felt there should be a greater role for credentialed experts (http://en.citizendium.org/). This reflects some of the greatest critiques against Wikipedia - that the knowledge it produces is unreliable - compared against sources such as Britannica.
But Citizendium has failed producing only a fraction of the content generated by Wikipedia and attracting very little attention. Citizendium is not alone - other examples of failed competing projects are Veropedia and Knol (http://www.techdirt.com/articles/20080220/214906310.shtml).
These failures also highlight the basic puzzle of the Wikipedia project - isn’t Wikipedia an “impossible good”, which - given its strong public good nature - could have never evolved (due to collective action problems). The success of Wikipedia seems to lie in the ingenious combination of technology (Web+Wiki) and social innovation (the structure of the Wiki community, e.g., the discussion room and the rules governing editing privileges). The competitors have not been able to provide a better package. In addition Wikipedia now enjoys a network advantage which makes it very difficult for any competitor to enter the market – even competitors (e.g., Knol) that are supported by other giant (google, http://www.gwern.net/Wikipedia%20and%20Knol).
Still the question remains - to what extent can we trust Wikipedia and whether its peer-production model can be transferred to other domains facing collective action barriers?

Giles, J. (2005). Internet encyclopedias go head to head.
Nature, 438, 900–901
Karpf, D. (2011). Open Source Political Community Development: A Five-Stage Adoption Process. Journal of Information Technology & Politics, 8(3), 323-345, 329.

יום שני, 25 בנובמבר 2013

"בניגוד לציפיות" - הסיקור התקשורתי של זיכויים והרשעות במשפטיהם של נבחרי ציבור בישראל

ביום ד' הקרוב, ה-27 בנובמבר, יתקיים כנס מטעם המרכז לתקשורת ומשפט.
הכנס יתקיים החל מהשעה 13:45 באולם משפט מבוים (11) בפקולטה.

התכנית המלאה כאן.

יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

כנס מומלץ: בין ביטחון לליברליזם

במרכז הבינתחומי בהרצליה יתקיים ביום שני, 9.12.2013, בשעות הבוקר יום עיון בנושא "המתח בין ביטחון לליברליזם". בכנס, שמארגנים ד"ר אדם שנער (בינתחומי) ועו"ד אלונה חגאי פריי (דוקטורנטית, בר-אילן), ישתתפו בין היתר השופטת בדימוס דליה דורנר, האלוף והח"כ במיל' עמי אילון, עו"ד חסן ג'בארין, פרופ' אלכסנדר יעקובסון, אל"מ במיל' פנינה שרביט ברוך (שעמדה בראש ענף הדין הבינלאומי בפרקליטת הצבאית), ורענן אלכסנדרוביץ, במאי הסרט "שלטון החוק". מומלץ!

השתייכותו הסיעתית של חבר כנסת שהחל לכהן לאחר שסיעתו התפלגה: על חשיבותם של כללים ניטראליים הנקבעים מראש

איתי בר-סימן-טוב (פורסם בכתב העת 'עורך הדין', גיליון מס' 21, אוקטובר 2013, בתגובה למאמרו של עו"ד עדו נחום, "יבחר הנבחר")

סעיף 43 לחוק יסוד: הכנסת קובע כי "נתפנתה משרתו של חבר הכנסת, יבוא במקומו – מתוך רשימת המועמדים שכללה את שמו – המועמד ששמו נקוב ראשון אחרי שמו של אחרון הנבחרים." כך למשל, עם התפטרותו של חה"כ אפרים סנה מהכנסת, החליפו חה"כ שכיב שנאן, הבא בתור ברשימת העבודה בבחירות לכנסת ה- 17. אולם, המצב הופך למורכב כאשר הרשימה עמה נמנה חה"כ אשר מפנה את מקומו התפלגה למספר סיעות. כך למשל, כאשר חה"כ מתן וילנאי התפטר מהכנסת במהלך כהונתה של הכנסת ה- 18 שוב היה זה שנאן אשר מיקומו ברשימת העבודה בבחירות הציב אותו בתור מחליפו בכנסת. אלא שבינתיים התפלגה העבודה לסיעת העבודה וסיעת העצמאות. מכאן התעוררה השאלה לאיזו סיעה צריך להשתייך שאנן: לסיעת העבודה (שברשימתה נכללו וילנאי ושאנן בבחירות) או לסיעת העצמאות (אליה השתייך וילנאי בעת שפינה את מקומו לשאנן)?

במאמרו היפה, טוען עו"ד נחום, בצדק, שמדובר בסוגיה עקרונית וחשובה המחייבת עיון מחודש וכי נדרשת הסדרה של סוגיה זו לא רק ביחס לכנסת, אלא גם ברמה המוניציפאלית. על כך אינני חולק. אינני חולק גם על ביקורתו של עו"ד נחום על ההסדר הקיים כיום בתקנון הכנסת, לפיו ח"כ שהחל לכהן לאחר שסיעתו התפלגה יכול לבחור לאיזה משתי הסיעות להשתייך. אולם, אבקש לחלוק על ההסדר שמציע עו"ד נחום במקום הסדר זה. במאמר קצר זה אבקש להתוות אמות מידה לחשיבה על הסדרת סוגיה זו, וכן אעמוד על הקושי הן בהסדר הקיים, הן בהצעתו של עו"ד נחום. לבסוף אציע הסדר חלופי, לפיו חה"כ הנכנס ישתייך לסיעה אליה השתייך חה"כ אותו הוא מחליף, בין אם מדובר בסיעה המקורית ובין אם בסיעה שהתפלגה ממנה. 

יום שלישי, 19 בנובמבר 2013

אורי אהרונסון על תקדים מחייב וביטול הלכת שמש

פרסומו של אורי אהרונסון, 'מה מתחייב מתקדים מחייב?', פורסם בגיליון מס' 21 (אוקטובר 2013) של כתב העת 'עורך הדין'.
 
להלן תקציר:
 
לאי־הציות ולהתמרמרות של חלק משופטי ערכאות הדיון היה תפקיד מרכזי בביטול ההיסטורי של הלכת שמש על ידי בית המשפט העליון. גם במשטר של תקדים מחייב יש לערכאות הדיון הזדמנויות אסטרטגיות מגוונות לסטות מתקדים קיים או לערער את עוצמתו.

יום ראשון, 3 בנובמבר 2013

פלורליזם חלקי, בדלת האחורית: מבט מפוכח על חוק צוהר ועל הגברת התחרות בשוק הנישואים

שחר ליפשיץ ואורי אהרונסון (פורסם לראשונה ב-YNET)


החוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום), שעבר השבוע בכנסת בקריאה שניה ושלישית, מתיר לבני זוג יהודים המבקשים להינשא להירשם לנישואין אצל "כל רב שמונה כרושם נישואין... ללא קשר למקום מגוריהם או למקום עריכת הנישואין". בכך מבטל החוק את ההסדר שהיה נהוג עד לחקיקתו, אשר ככלל "כבל" בני זוג המבקשים להירשם לנישואין לרבנות שבמקום מגוריהם. הצעת החוק הוסברה על ידי מגישיה, בשפה צרכנית,  טכנית במקצת,  כמיועדת להקל על בני זוג שמתגוררים הרחק מהמקום הרשום כמקום מגוריהם, אך ברור שיש בחוק יותר מאשר הקלה פרוצדורלית גרידא.

עובדה ידועה היא, שקיימת שונוּת של ממש במידת הנוקשות ההלכתית של רושמי הנישואין במועצות הדתיות השונות ברחבי הארץ. אף שכולם ממונים על ידי מועצת הרבנות הראשית וכולם משתייכים לזרם הדתי האורתודוכסי, הרי מאפיינים אישיותיים ותרבותיים של חברי המועצות השונות ושל הקהילות בתוכן הן יושבות הביאו לכך שהחוויה של בני זוג הניגשים להירשם לנישואין עשויה להיות שונה מאוד ממקום אחד לאחר. הדבר בא לידי ביטוי בחומרת הבירורים שנעשו בעניין יהדותם של בני הזוג וכשרותם להינשא, בסוג הדרישות שהוטלו על בני הזוג (בעיקר הנשים) כהכנה לנישואין, ובאופן כללי יותר באיכות השירות ובאופי "קבלת הפנים" שקיבלו זוגות רבים – בין דתיים ובין חילוניים. בקרב המועצות הדתיות התפתח אפוא פלורליזם של גישות, ותחום שירותי הדת ורישום הנישואין הפך מבוזר ומגוון – כמובן, כל זאת בתוך גבולות המקובל בקהילה הדתית-אורתודוכסית.