בני שמואלי על שערי הכניסה לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

מאמרו של בני שמואלי על "שערי הכניסה לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים: מגמות לא אחידות של הרחבה וצמצום" התפרסם בחוברת ז'1 של "דין ודברים".

להלן תקציר המאמר:

בחיבור זה תוצג מגמה לא אחידה במידה מסוימת בפסיקת בית המשפט העליון בשנים האחרונות באשר לסף הכניסה בשעריו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ומתן פיצויים לנפגעים מכוח החוק, וכן באשר ליציאה מגדר החוק ותביעה על פי דיני הנזיקין. בחיבור יועלו שלושה מקרי מבחן למגמה זו, המציגים תמונה שאינה חד-משמעית בשאלה אם מגמת הפסיקה בפרשנות החוק היא להצר את סף הכניסה לחוק או להרחיבו, ואם המגמה אכן אינה אחידה, מה הסיבה לחוסר אחידות זו.

אנסה להראות שהתוצאות של אותה אי -אחידות אינן תמיד הגיוניות אם משווים בין ההתייחסות לנפגעי "תמימים" להתייחסות לנפגעי ם שאינם "תמימים". באשר לנפגעי "תמימים", קיימים מקרים שבהם אין להם יכולת דה פקטו לתבוע איש על נזקם, ונשללת מהם יכולת התביעה נגד המבטחת על פי החוק, דרך פרשנות מצמצמת, אף שהיה אפשר לפרש, גם אם בדוחק, את פגיעתם כנכללת בגדר החוק. לעומת זאת נפגעים שאינם "תמימים", שהפרו כללים בסיסיים  בפעולת הנהיגה ברגל גסה (כגון נהיגה ללא רישיון , נהיגה ללא כיסוי ביטוחי, נהיגה ללא רשות, שימוש ברכב כנשק ושימוש הרכב למטרות ביצוע פשע) ונפגעו תוך כדי פעולתם זו, פתוחה לפניה הדרך לתבוע, אם דרך החוק ואם מחוץ לו. זו תוצאה שלא רק שאינה צודקת אלא גם  אינה עולה בקנה אחד עם המטרה הסוציאלית של החוק ועם המדיניות שלפיה אל לו לחוטא לצאת נשכר – מדיניות שהיא אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה.

כן אראה שאחת התוצאות של חוסר האחידות היא שלנפגעים  "תמימים" שנפגעו במהלך שוד רכב אין יכולת לתבוע כל גורם  אחר דה פקטו אם לא יאפשרו להם להיכנס למסגרת החוק. תוצאה זו מנוגדת לעקרון פיזור הנזק ומותירה את הנזק במקום שבו נפל. נפגעים אלה עומדי בפני שוקת שבורה בשל הפרשנות החדשה בפסיקה, שלפיה החוק לא חל עליה . פרשנות כזו גם אינה עולה בקנה אחד עם  המגמה הכללית להעצים את זכויות הקרבן , גם במשפט האזרחי, בעיקר כשלא נותרת בידיו כל אפשרות להגשת תביעה אזרחית. לעומת זאת נפגעים  שאינם  "תמימים", שהפרו כללים  בסיסיים  בפעולת הנהיגה, יקבלו פיצוי במקרים רבים מכוח החוק. אם גם  נהגים  שאינם  "תמימים" ושנפגעו אינם  נכנסים לחוק עומדת לרשות חלופה בדמות תביעה לפי פקודת הנזיקין , שהיא אולי אפילו משופרת בהיבטים  מסוימים  מתביעה על פי החוק. אציע פרשנויות אחרות לצורך שינוי התוצאה הנוגעת לנפגעי "תמימים " בשוד דרכים .

עדי אייל על השימוש הציבורי בדיני התאגידים

מאמרו של עדי אייל, "השימוש הציבורי בדיני התאגידים: הריכוזיות במשק ושכר הבכירים כסוכני שינוי" התפרסם בחוברת ז'1 של כתב העת דין ודברים.

להלן תקציר המאמר:

אירועי "המחאה החברתית" של קיץ 2011 סימלו שיא של עניין ציבורי בסוגיות שעד לאחרונה נחשבו לתוך-תאגידיות, עניין למומחי ומתענייני ולא לציבור הרחב. נושאים דוגמת שכר המנהלים הבכירים בחברות ציבוריות והריכוזיות הכלכלית במשק הפכו נושא לדיונים בכנסת, בעיתונות הפופולרית וברחוב. אמנם טרם נאמרה המילה האחרונה באשר לחקיקה ולשינויי דין  בנושאים אלו, אך כבר אפשר לראות כיצד הדיון הציבורי מוסט ממטרותיו המקוריות בשל השימוש בשפה תאגידית והניסיון להישען על הספרות המקצועית בנושאים אלו. 

רשימה זו מראה כיצד הניסיון להישען על עוגן מקצועי- אובייקטיבי בספרות התאגידית וההגבלית פוגע ביישום הערכים  שמובילים את המחאה החברתית בו בזמן שהדיון המקצועני נפגע בשל שילובו בספרה הפוליטית. השימוש בדיני התאגידים כדי להשיג מטרות חברתיות-פוליטיות, הגם שאלו ראויות כשלעצמן , גורם לעירוב תחומים שיש בו נזק רב בצד התועלת שאולי תצמח מכך . הגם שהתועלת עשויה להיות גדולה, יש צורך במודעות גבוהה לתהליך ולמשמעויות השונות המיוחסות למונחים ולדוקטרינות משפטיות. דיון מעמיק בנושא שכר הבכירים והריכוזיות הכלכלית דורש אפוא זהירות בשני הצדדים: בצד החברתי-פוליטי נדרשת זהירות מהיטמעות בוויכוחים מקצועיים המדללים את האמירה הערכית, ובצד המשפטי- מקצועי נדרשת זהירות מעמימות מושגית הנגרמת מניסיון להשתמש בדוקטרינה קיימת כדי להשיג מטרה חדשה.

רשמים מערכאות השדה

גל אמיר מפרסם ב"הטרקלין" רשמים מביקוריו בבתי משפט שלום בערי השדה (לפי שעה, רק בצפון). לאחרונה שב מנהריה; ובעבר ביקר גם בבית שאן, בעפולה, ובעכו. הפוסטים משעשעים ומומלצים.

קורלציה אמריקאית מעניינת היא מחקרם של ג'ודית רזניק ודניס קרטיס מאוניברסיטת ייל על מבנים וסמלים בבתי משפט אמריקאים. המחקר פורסם כספר, ועיקריו זמינים גם במאמר. 

אירועים קרובים בפקולטה

- ביום שלישי ה- 26.2 בשעה 19:30 יתקיים בפקולטה מפגש פרידה מעו"ד וחברת הכנסת קארין אלהרר. במסגרת המפגש יתקיים פאנל מרתק, בהנחיית גידי ספיר, בנושא הולדה בעוולה בהשתתפות ח"כ הרב שי פירון,יצחק בנבג'י ובנימין שמואלי.

- המרכז לתקשורת ומשפט מארגן מפגש בנושא "האם יש צורך ב-X ? בין צנזורה צבאית, ועדת העורכים וחופש העיתונות בישראל". המפגש יתקיים ביום שני ה-4.3 בשעה 14:00. בין המשתתפים במפגש: עורך הארץ-אלוף בן, נשיאת מועצת העיתונות דליה דורנר, הצנזורית הצבאית הראשית- תא"ל סימה ואקנין-גיל ועיתונאים בכירים.

כולם מוזמנים!

גידי ספיר ואביעד בקשי בזכות הזכות למדינת לאום

מאמרם של גידי ספיר ואביעד בקשי "בזכות הזכות למדינת לאום- על חסרונו של השיקול הלאומי בפסקי-הדין בעניין חוק האזרחות והכניסה לישראל" עומד להתפרסם בגיליון ל"ו של עיוני משפט.

להלן תקציר:

הטענה המרכזית במאמר זה היא שראוי להכיר בזכותם של אזרחי ישראל היהודים למדינת

לאום כזכות חוקתית. זכות זו צריכה להישקל לצד זכויות אדם קלסיות של אזרחי ישראל

הערבים באותם מאזניים חוקתיות הבוחנות התנגשות בין ערכים חוקתיים שונים בסוגיות

משפטיות קונקרטיות. לאור טיעון זה, המחברים בוחנים שני פסקי-דין שנתן בית-המשפט העליון

בסוגיה המשפיעה על זהותה הלאומית של ישראל, מצביעים על חסרונה של הזכות למדינת לאום

באיזון החוקתי שבית-המשפט מפעיל באותם פסקי-דין, ומבקרים חיסרון זה.

המחברים סוקרים שלוש הצדקות למדינת לאום בכלל, ולמדינת לאום יהודית בפרט,

המבוססות על הנחת-מוצא ליברלית: הצדקה מן הזכות לתרבות, הצדקה מן הצורך בסולידריות

והצדקה מן הזכות להימנע מרדיפות. הכותבים ממקדים את דיונם בסוגיית הצדקתה של מדינת

הלאום מן הזכות לתרבות; מציגים הוגים המתנגדים לרעיון מדינת הלאום, שדורשים להגביל את

הזכות לתרבות לרמה קהילתית במסגרת מדינה רב-תרבותית; ומצטרפים בטיעוניהם להוגים

הטוענים לזכות לתרבות מדינתית במסגרת מדינת לאום המחויבת גם לזכויות תרבותיות של

מיעוטים.

צילי דגן ואביטל מרגלית על מיסים וקהילה

מאמרן של צילי דגן ואביטל מרגלית "מיסים וקהילה: על מיסוי הקיבוץ המסורתי והקיבוץ המתחדש" עומד להתפרסם בגיליון ל"ו של עיוני משפט.

להלן התקציר:

השינויים אשר חלו בקיבוץ – המעבר מהקיבוץ המסורתי אשר דגל בחלוקה שוויונית בין חבריו אל הקיבוץ המתחדש המתאפיין בקיום קשר בין תרומתו הכלכלית של החבר לבין גובה תקבוליו מהקיבוץ –מצריכים חשיבה מחודשת על אופן המיסוי של הקיבוץ.

המאמר מתחקה אחר פרטי השינויים בקיבוץ, ומציג ניתוח מקיף אודות ההסדר הראוי למיסוי מגוון פעילויותיהם של הקיבוץ ושל חבריו. הקיבוץ המסורתי נהנה מטיפול ייחודי בשיטת המס הישראלית. טיפול זה משקף לטענתנו את האופי הלאו שוקי של מערכות היחסים בין חברי הקיבוץ המסורתי ואת הנטייה הכללית במשפט הישראלי לא למסות מערכות יחסים ופעילויות שאינן שוקיות באופיין .  בקיבוץ המתחדש  לעומת זאת, חלה  תזוזה על פני הרצף שבין פעילות לאו-שוקית אל עבר פעילות שוקית. לאור זאת יש לשקול למסות את אותם החלקים ביחסי החברים שהפכו שוקיים. אך  יש להדגיש, כי לא כל תחומי החיים בקיבוץ מבטאים מעבר אל ספירה שוקית. טיפול מיסוי נכון יאבחן בין תחומי החיים השונים בקיבוץ, וייתן את המשקל הראוי לאותם הסדרים אשר משמרים את רוח הערבות ההדדית (הלא שוקית) אשר אפיינה את הקיבוץ המסורתי.  באופן זה תבוא לידי ביטוי הנטייה הכללית במשפט הישראלי לא למסות מערכות יחסים ופעילויות שאינן שוקיות באופיין, כמו גם המגמה של המחוקק הישראלי להעניק חופש יחסי להתארגנויות חברתיות – ולקיבוץ המתחדש בכלל זה – בעיצוב דפוסי חיים העולים בקנה אחד עם מערכת הערכים העומדת בבסיס תפיסת-עולמן.

רונלד דוורקין 2013-1931

עולם המשפט נפרד בסוף השבוע שעבר מאחד מענקיו: פרופ' רונלד דוורקין (NYU) נפטר ביום חמישי ה-14.2.  בספרו האחרון מ-2011, Justice for Hedgehogs, דוורקין שילב את תחומי הגותו במוסר פוליטי ובתורת המשפט לתיאוריה מוניסטית של צדק. סימפוזיון מקיף על הספר פורסם ב-B.U.L. Rev; דוורקין גם ניהל בלוג עם מחשבות נוספות על הספר.

לא חסרות זוויות ישראליות, אך הנה שתיים:

1. תורת הפרשנות של דוורקין (לצד התיאוריות של קלזן והארט) היתה אחת משלוש הרגליים עליהן העמיד השופט ברק את מסקנתו בדבר סמכותה המכוננת הנמשכת של הכנסת בפסק-דין בנק המזרחי:

המודל השלישי לביסוס סמכותה המכוננת של הכנסת אף הוא מודל אמפירי. הוא שואל, מהו הפירוש הטוב ביותר למכלול ההיסטוריה החברתית והמשפטית של שיטה נתונה בזמן נתון. זהו המודל של פרופ' דבורקין (ראה: R.M. Dworkin, Law's Empire (Cambridge, 1986); R.M. Dworkin, A Bill of Rights for Britain (London, 1990)0). על-פי מודל זה, לגוף פלוני (כגון הפרלמנט) הסמכות להעניק חוקה למדינה, אם מסקנה זו היא הפירוש הטוב ביותר למכלול ההיסטוריה החברתית והמשפטית של אותה מדינה. בהפעילנו מודל זה בישראל, דומה כי הפירוש המתאים (fit) ביותר של מכלול ההיסטוריה החוקתית של מדינת ישראל מאז הקמתה הינו כי לכנסת הסמכות לכונן חוקה לישראל. הנתונים המבססים זאת הם אותם נתונים שעליהם מתבסס המודל הראשון והשני. אכן, הפירוש המתאים ביותר להיסטוריה החוקתית שלנו איננו שהכנסת השחיתה זמנה לריק שעה שעסקה זה למעלה מארבעים שנה בכינון החוקה; הפירוש המתאים ביותר להיסטוריה החוקתית שלנו איננו שחלק מסעפי השריון השונים בחוקי היסוד אינם תופסים; הפירוש המתאים ביותר להיסטוריה החוקתית שלנו איננו שפסקי הדין השונים שעסקו במעמדם החוקתי של חוקי היסוד החטיאו את המטרה. נהפוך הוא: המפרש את ההיסטוריה החברתית המשפטית שלנו, דרכיה ומסורתה, כפי שהיא משתקפת לפנינו היום – על רקע מגילת העצמאות, כינונה של האסיפה המכוננת, החלטת הררי, בחירות אשר במהלכן חזרו המפלגות וציינו כי הן מבקשות לכונן חוקה לישראל, חקיקתם של שנים-עשר חוקי יסוד הכוללים הוראות שריון וכבילה, פסיקתם של בתי המשפט ותגובת הכנסת אליה, ועמדת הקהילייה המשפטית – יגיע למסקנה כי הפירוש המתאים ביותר להיסטוריה שלנו הינו כי לכנסת נתונה סמכות מכוננת. הפירוש הטוב ביותר לכוחה של הכנסת לקבוע כי אין לשנות חוק-יסוד אלא בחוק-יסוד, וכי אין לפגוע בהסדרים המעוגנים בחוקי היסוד אלא בחוק שנתקבל ברוב פלוני (רוב של חברי הכנסת או רוב גדול מזה) או בחוק שמקיים דרישות של מהות שנתונה לכנסת סמכות מכוננת, שמכוחה היא מוסמכת ליצור נורמה חוקתית עליונה, הכובלת את דרכי שינויה והמשריינת עצמה מפני חקיקה רגילה. אכן, הפירוש הטוב ביותר של מכלול ההיסטוריה המשפטית-חברתית של מדינת ישראל הינו, כי בתודעה החברתית והמשפטית של הקהילייה הישראלית טבועה עמוק התפיסה כי הכנסת היא המוסמכת ליתן חוקה לישראל. זהו חלק מהתרבות הפוליטית שלנו. זהו הפירוש הטוב ביותר של ההיסטוריה המשפטית החברתית שלנו מקום המדינה ועד היום.

2. לאחרונה זכינו לגרסה ישראלית משודרגת של פרשת Palmer v. Riggs, שהעסיקה את דוורקין רבות במחלוקתו עם הפוזיטיבסטים. אמנם סעיף 5 לחוק הירושה הישראלי שולל מפורשות את זכות הירושה ממי שהורשע בהמתה מכוונת של המוריש. אך מה עושים עם בן שהרג את אמו ב-66 דקירות סכין, אך נקבע שהוא חולה נפש ולכן לא פעל במתכוון, ואף אינו כשיר לעמוד לדין וממילא לא יורשע? השופט יזרעאלי מבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא פסק שגם הוא לא יירש. דוורקין היה מאשר? 

חקירת סיבת מוות - מרכיב אינקוויזיטורי במערכת אדברסרית

דוד לסרי - סטודנט שנה ד' בפקולטה

במסגרת פרשיית התאבדות האסיר האוסטרלי הודיע משרד המשפטים שהשופטת דפנה בלטמן-קדראי ניהלה חקירה של סיבת המוות של "האסיר X". מדובר בסמכות ייחודית להורות על פתיחת חקירה לבירור נסיבות מוות שאינו טבעי, מקום בו אלו יכולות לעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק העונשין.

חקירת סיבת מוות (coroner's inquest) הוא מאפיין אינקוויזיטורי נדיר במערכת שלנו. חוק החס"מ מעניק סמכות לשופט שלום לחקור את נסיבות המוות ולהורות על הגשת אישום נגד אדם החשוד בביצוע עבירה. במסגרת סמכויות אלו השופט יכול להורות על נתיחת גופה ואף על הוצאת גופה מן הקבר לצורך נתיחתה. אם מחליט השופט על הגשת כתב אישום, הוא מחוייב לשמוע את טענותיו וראיותיו של האדם המואשם (ס' 32) ורק לאחר מכן לצוות על הפרקליטות להגיש כתב אישום ללא שיקול דעת לפרקליטות.

הנשיא שמגר אמר בפס"ד ריצ'וול (1990) דברים רלוונטיים מאוד לפרשייה הנוכחית:

"בחקירת סיבת המוות טמון הסדר של פיקוח שיפוטי הבא לפרוש הגנה על הכלוא או המאושפז שהוא חסר אונים ולעתים רחוקות חסר קשר נאות עם העולם החיצוני. קיומה של ההוראה הסטטוטורית האמורה מצמצם את הסיכון הנובע מביצועם האפשרי לגבי כלואים ומאושפזים של מעשים פסולים, ללא חשש שיתגלו."

פסק דינו המאלף פורש את התפתחות הדין בנוגע לחקירת סיבת מוות על ידי שופט ואת סמכויותיה וגבולותיה.

לאחר 9 שנים, הכרעת דין בפרשת רמדיה

הפרשה שהסעירה וזעזעה מדינה שלמה מגיעה לסיומה בהכרעת דין של כב' השופטת ליה לבאון מבית משפט השלום בפתח תקווה.

תקציר ממצה של עיקרי הכרעת הדין תמצאו בכתבה של גלובס.

'Regulatory Paradoxes' by Oren Perez

פרופ' אורן פרז מנהל בלוג מרתק על רגולציה, עם פוסט חדש ביחס לשימוש רגולטורי במודלים חישוביים.

מומלץ לקרוא!

לקראת רגולציה של הלוביסטים בכנסת?

ח"כ הטרייה עדי קול מיש עתיד הניחה על שולחן הכנסת הצעת חוק להסדרת פעילות הלובינג בכנסת. הצעת החוק מבוססת על דו"ח שהכין מרדכי קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה והוגש ליו"ר הכנסת היוצאת ראובן ריבלין.

לכתבה בדה מרקר על הצעת החוק לחצו כאן.

לעיקרי דו"ח קרמניצר מאתר המכון הישראלי לדמוקרטיה לחצו כאן.