עולם המשפט נפרד בסוף השבוע שעבר מאחד מענקיו: פרופ'
רונלד דוורקין (NYU) נפטר ביום חמישי ה-14.2. בספרו האחרון מ-2011, Justice for Hedgehogs, דוורקין שילב את תחומי הגותו במוסר פוליטי ובתורת המשפט לתיאוריה
מוניסטית של צדק. סימפוזיון מקיף על הספר פורסם ב-B.U.L. Rev; דוורקין גם ניהל בלוג עם מחשבות נוספות על הספר.
לא חסרות זוויות ישראליות, אך הנה שתיים:
1. תורת הפרשנות
של דוורקין (לצד התיאוריות של קלזן והארט) היתה אחת משלוש הרגליים עליהן העמיד השופט ברק את מסקנתו בדבר
סמכותה המכוננת הנמשכת של הכנסת בפסק-דין בנק המזרחי:
המודל השלישי לביסוס סמכותה המכוננת של הכנסת אף הוא
מודל אמפירי. הוא שואל, מהו הפירוש הטוב ביותר למכלול ההיסטוריה החברתית והמשפטית
של שיטה נתונה בזמן נתון. זהו המודל של פרופ' דבורקין (ראה: R.M. Dworkin, Law's Empire (Cambridge, 1986); R.M. Dworkin, A Bill of Rights for Britain (London, 1990)0). על-פי מודל זה, לגוף
פלוני (כגון הפרלמנט) הסמכות להעניק חוקה למדינה, אם מסקנה זו היא הפירוש הטוב
ביותר למכלול ההיסטוריה החברתית והמשפטית של אותה מדינה. בהפעילנו מודל זה בישראל,
דומה כי הפירוש המתאים (fit) ביותר של מכלול ההיסטוריה החוקתית של מדינת ישראל מאז הקמתה הינו
כי לכנסת הסמכות לכונן חוקה לישראל. הנתונים המבססים זאת הם אותם נתונים שעליהם
מתבסס המודל הראשון והשני. אכן, הפירוש המתאים ביותר להיסטוריה החוקתית שלנו איננו
שהכנסת השחיתה זמנה לריק שעה שעסקה זה למעלה מארבעים שנה בכינון החוקה; הפירוש
המתאים ביותר להיסטוריה החוקתית שלנו איננו שחלק מסעפי השריון השונים בחוקי היסוד
אינם תופסים; הפירוש המתאים ביותר להיסטוריה החוקתית שלנו איננו שפסקי הדין השונים
שעסקו במעמדם החוקתי של חוקי היסוד החטיאו את המטרה. נהפוך הוא: המפרש את ההיסטוריה
החברתית המשפטית שלנו, דרכיה ומסורתה, כפי שהיא משתקפת לפנינו היום – על רקע מגילת
העצמאות, כינונה של האסיפה המכוננת, החלטת הררי, בחירות אשר במהלכן חזרו המפלגות
וציינו כי הן מבקשות לכונן חוקה לישראל, חקיקתם של שנים-עשר חוקי יסוד הכוללים
הוראות שריון וכבילה, פסיקתם של בתי המשפט ותגובת הכנסת אליה, ועמדת הקהילייה
המשפטית – יגיע למסקנה כי הפירוש המתאים ביותר להיסטוריה שלנו הינו כי לכנסת נתונה
סמכות מכוננת. הפירוש הטוב ביותר לכוחה של הכנסת לקבוע כי אין לשנות חוק-יסוד אלא
בחוק-יסוד, וכי אין לפגוע בהסדרים המעוגנים בחוקי היסוד אלא בחוק שנתקבל ברוב
פלוני (רוב של חברי הכנסת או רוב גדול מזה) או בחוק שמקיים דרישות של מהות שנתונה
לכנסת סמכות מכוננת, שמכוחה היא מוסמכת ליצור נורמה חוקתית עליונה, הכובלת את דרכי
שינויה והמשריינת עצמה מפני חקיקה רגילה. אכן, הפירוש הטוב ביותר של מכלול
ההיסטוריה המשפטית-חברתית של מדינת ישראל הינו, כי בתודעה החברתית והמשפטית של
הקהילייה הישראלית טבועה עמוק התפיסה כי הכנסת היא המוסמכת ליתן חוקה לישראל. זהו
חלק מהתרבות הפוליטית שלנו. זהו הפירוש הטוב ביותר של ההיסטוריה המשפטית החברתית
שלנו מקום המדינה ועד היום.
2. לאחרונה זכינו לגרסה ישראלית משודרגת של פרשת Palmer v. Riggs, שהעסיקה את דוורקין רבות במחלוקתו עם הפוזיטיבסטים. אמנם סעיף 5 לחוק הירושה הישראלי שולל מפורשות את זכות הירושה ממי שהורשע בהמתה מכוונת של המוריש. אך מה עושים עם בן שהרג את אמו ב-66 דקירות סכין, אך נקבע שהוא חולה נפש ולכן לא פעל במתכוון, ואף אינו כשיר לעמוד לדין וממילא לא יורשע? השופט יזרעאלי מבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא פסק שגם הוא לא יירש. דוורקין היה מאשר?
