מאת שחר ליפשיץ (פורסם לראשונה ב-YNET)
נקודת המוצא של דיני הגירושים בהלכה היהודית,
תולה את הגירושים ברצונו של הבעל, ובלשון התלמוד: "האיש אינו מגרש אלא לרצונו".
על רקע זה נולדה מצוקתן של העגונות, וביניהן מסורבות הגט – נשים שבעליהן מסרבים להתגרש
מהן. בתי הדין הרבניים כופים על בעלים לתת גט רק במקרים נדירים, ולכן נשים אלו תלויות
ברצון הטוב של הבעל.
יש הסבורים כי מצוקתן של מסורבות הגט הנה
גזירת גורל או לפחות גזירת "ההלכה". היו רבנים שהתבטאו כי נשים מסורבות גט
צריכות לשאת את עלבונן בשתיקה, ובכך לקדש שם שמיים. גם המחוקקים והשופטים בישראל מושכים
בדרך כלל את ידיהם מעיסוק בנושא, בטענה כי מדובר בעניין הלכתי פנימי.
ואולם בכנס ייחודי שנערך השבוע בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה, מכון "תקווה"
לחקר התרבות היהודית וארגוני נשים בארץ ובעולם, מסתבר כי הן פוסקי ההלכה והן הכנסת
יכולים וצריכים לעשות הרבה יותר משעשו עד היום.
