‏הצגת רשומות עם תוויות משפט פלילי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משפט פלילי. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 18 ביוני 2014

המשפט כמעבדה: הרהורים על בקשת הפרקליטות להגיש ראיות חדשות נגד אהוד אולמרט בפרשת טלנסקי

העיתונות הישראלית דיווחה לאחרונה כי בעקבות החומרים החדשים שנתנה שולה זקן ביקשה פרקליטות המדינה מבית המשפט העליון בסוף מאי להגיש ראיות חדשות נגד אהוד אולמרט בפרשת מעטפות הכסף. בבקשה מצוין לראשונה שהראיות מצביעות על כך שהכספים שלכאורה נתן איש העסקים משה טלנסקי שימשו את ראש הממשלה לשעבר לצרכים אישיים. עוד צוין שבשיחות שהוקלטו נשמע אולמרט משכנע את זקן לא להעיד בירושלים כדי לא להפליל אותו. (ראו: רשת טלנסקי תיפתח? "ראיות נגד אולמרט", 27-5-14)

הבקשה משקפת בלבול מושגי אודות היחס בין 'גילוי האמת' והחובה להגן על זכויות הנאשם להליך הוגן. היא מהווה דוגמא לשימוש פסול בפרוצדורה הפלילית הישראלית שמאפשרת להגיש ערעור על זיכוי ומוסיפה על כך נדבך נוסף של ניהול משפט חדש כמעט בשלב הערעור. ראוי לזכור כי החוק הישראלי שמאפשר ערעור על זיכוי אינו משקף מציאות אוניברסלית. בחלק ניכר ממדינות המשפט המקובל ובראשן ארצות הברית ערעור על זיכוי אינו אפשרי, או שהוא מוגבל לשאלות של משפט בלבד.

יום שבת, 3 במאי 2014

'הרצחת וגם ירשת?!' - בעקבות בע"ם 7272/10

אודי נוימן - סטודנט שנה ג' בפקולטה

איש ואשה מקימים משפחה ומולידים ארבעה ילדים. לאחר כחמש-עשרה שנות נישואין יחסיהם עלו על שרטון, ובעת ויכוח ביניהם תקף האיש את האשה באמצעות סכין ופצעהּ באופן חמור, לנגד עיני בנם הקטין. בגין מעשיו אלו הוא הורשע האיש בניסיון לרצח ובעבירות אלימות נוספות, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל בן 13 שנים.

כיוון שבני הזוג נישאו לאחר 1974, המשטר הרכושי החל על בני הזוג הוא חוק יחסי ממון, אשר קובע כי באין הסכמה אחרת יחולקו נכסי המשפחה באופן שווה בין בני הזוג. עם זאת, סעיף 8 לחוק מאפשר לסטות מחלוקת מחצה על מחצה אם יש "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". האם ניסיון הרצח הוא עילה לחלוקה לא שוויונית של הרכוש בין בני הזוג?

יום חמישי, 24 באפריל 2014

רשמים מסיור בכלא איילון - התוכנית לטיפוח מצוינות

נועה יוסף ורותם שפיגלר-פלדמן - סטודנטיות שנה ג' בפקולטה, משתתפות בתוכנית לטיפוח מצוינות

במסגרת התוכנית  יצאנו לסיור בכלא איילון, כלא הנחשב לקשה ביותר בארץ, המאכלס פושעים שנידונו למאסרים ממושכים בשל עבירות אלימות ומין קשות. הביקור הותיר בנו רשמים רבים  בנקודות מסוימות חלקו הדעות, אולם פה אחד הסכמנו כי החוויה הייתה מטלטלת וייחודית.

כשאדם חושב על כלא, דימויים רבים עולים בראשו, לרוב הם מסתמכים על תוכניות וסרטים הוליוודים אשר נטייתם היא הצגת המציאות בצורה רומנטית ולאו דווקא מדויקת.
התחלת הסיור המצריכה כניסה לכלא היא אתגר בפני עצמו, יש להתנתק מהמציאות באופן מוחלט למשך כל הביקור, או שמא יותר נכון לומר, יש להכנס למציאות הכלא, שהינה מציאות חיים נפרדת. אין פלאפונים, אסור להכניס תיקים, ותעודות הזהות נלקחות גם הן בכניסה על מנת לוודא שכל מי שנכנס גם יוצא, ושלא יוצא מישהו שלא נכנס במסגרת הקבוצה. עוברים בידוק, אחד אחד ולפי הקראת שמות. כבר בשלב זה ניכר השוני, והנתק מהעולם החיצון מתחיל. ההתנתקות המוחלט מגדילה את התחושה של ביקור בעולם אחר, ומגדילה את הדיסוננס בין ה"בפנים" ל"בחוץ". בין ה"נורמלי" ל"שונה".

יום חמישי, 13 במרץ 2014

אדמונד לוי 2014-1941

השבוע הלך לעולמו אדמונד לוי, שופט בית המשפט העליון לשעבר. לוי, שכיהן במהלך הקריירה השיפוטית שלו בארבע ערכאות שונות (בית הדין הצבאי, בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון), נחשב למומחה במשפט פלילי, אך בשנות הכהונה האחרונות שלו בבית המשפט העליון התבלט יותר ויותר גם בפסיקות חוקתיות חריגות. למעשה בתחום החוקתי יהיה זה סביר להגדיר את השופט לוי כשופט האקטיביסט ביותר שכיהן אי פעם בבית המשפט העליון; כאשר ב"אקטיביזם" כוונתי לנכונות שיפוטית לבטל החלטות של הממשלה והכנסת, גם בתחומי המדיניות הרגישים ביותר מדינית ותקציבית (בהם מקובל בדרך כלל להניח שלרשויות מתחם שיקול דעת רחב ביותר), ולעשות שימוש בסעדים חריגים בהיקפם, בתחולתם, או בהשלכות המעשיות שלהם.

אמנם, רבות מהחלטותיו האקטיביסטיות של השופט לוי ניתנו בדעת-מיעוט (שלא אחת היתה גם דעת-יחיד) ולכן לא תורגמו למעשים שיפוטיים (וניתן לתהות אם היה דבק באותן החלטות אילו סבר שיזכו לרוב), אך קולו הייחודי היה בולט וניכר גם כך. אגב, האקטיביזם של השופט לוי היה "חוצה גבולות" מבחינה פוליטית, ובהקשרים שונים נטו פסיקותיו הן ל"ימין" והן ל"שמאל". ספק אם יש ראיה טובה מזו למחויבותו המקצועית כשופט.

פסיקותיו הייחודיות כללו, בין היתר, דעת מיעוט (נגד רוב של עשרה שופטים) שקבעה שיש לקבל את העתירות החוקתיות לביטול חוק יישום תכנית ההתנתקות ולאסור על פינוי היישובים הישראליים מרוצעת עזה; דעת מיעוט (נגד רוב של שישה שופטים) שקבעה שיש לקבל את העתירות החוקתיות נגד הקיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה בשל פגיעתן בזכות לקיום בכבוד; דעת מיעוט (אליה הצטרפו ארבעה שופטים נוספים, נגד רוב של שישה שופטים), שקבעה שיש לקבל את העתירות החוקתיות ולהורות על ביטול התיקון לחוק האזרחות ולחוק הכניסה לישראל שמונע כניסה לישראל והתאזרחות של בני זוג של אזרחי ישראל שמוצאם מיהודה ושומרון, עזה, איראן, לבנון, סוריה ועיראק; הובלת הטיפול החריג ב"בג"ץ עמנואל", שכלל צו מאסר חריג להורי התלמידות מן "המגמה החסידית" שמנעו את קיום הוראת בג"ץ להסרת ההפרדה בבית הספר. לאחר פרישתו מבית המשפט העליון עמד לוי בראש ועדה שפרסמה את "דו"ח לוי" בעניין מעמד ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, המאמץ עמדה משפטית שחרגה מקו הפסיקה העקבי של בית המשפט ביחס למעמד האזור כשטח כבוש ולדינים החלים בו. 

יום שני, 25 בנובמבר 2013

"בניגוד לציפיות" - הסיקור התקשורתי של זיכויים והרשעות במשפטיהם של נבחרי ציבור בישראל

ביום ד' הקרוב, ה-27 בנובמבר, יתקיים כנס מטעם המרכז לתקשורת ומשפט.
הכנס יתקיים החל מהשעה 13:45 באולם משפט מבוים (11) בפקולטה.

התכנית המלאה כאן.

יום רביעי, 24 ביולי 2013

הדר דנציג-רוזנברג וטלי גל על צדק מאחה וצדק עונשי

מאמרן של הדר דנציג-רוזנברג וטלי גל, "צדק מאחה וצדק עונשי: שני פנים למשפט הפלילי", התפרסם בחוברת 2, כרך מג של כתב העת 'משפטים'.

להלן תקציר המאמר:

בשלושת העשורים האחרונים התבסס מעמדה של גישת הצדק המאחה (Restorative Justice) כפרדיגמה חלופית לתפיסה העונשית. הצדק המאחה מתייחס למעשה עבירה כאל פגיעה ביחידים ובמערכות יחסים. הפגיעה יוצרת מחויבות לאחות את הנזקים, כפי שהם מוגדרים על ידי הנפגע והאחרים שהושפעו ממנה. האחריות המרכזית מוטלת על מבצע העבירה, תוך שותפות קהילת התמיכה בהסדרת התנהגותו, בפיקוח עליה ובמתן תמיכה לו ולנפגע העבירה לצורך שיקומם. מאפיינים אלו זרים לגישה העונשית, התופסת את ביצוע העבירה כפגיעה מופשטת בערך חברתי מוגן. מעשה העבירה מקים אחריות בלעדית של המדינה להטלת עונש על מבצעה ללא מעורבות אקטיבית של הקהילה.

התפיסה הרווחת מזהה את הצדק העונשי באופן בלעדי כמקדם את תכליות המשפט הפלילי, וביניהן גמול, מניעה, שיקום והרתעה. גינוי המעשה הפלילי נחשב גם הוא כאחד מהישגי הצדק העונשי. צדק מאחה נתפס, ככלל, כהליך משלים או חלופי המקדם מטרות שונות בתכלית, שעיקרן איחוי הפגיעות והעצמת הקהילה. מאמר זה מבקש לאתגר תפיסות רווחות אלו ולטעון כי הגישה המאחה והגישה העונשית הן שתי פילוסופיות שונות המקדמות מטרות דומות, שאינן עומדות בסתירה זו עם זו. המאמר מצביע על יכולתו של הצדק המאחה להשיג, ככלל, את מטרותיה של הגישה העונשית, נוסף להשגת מטרות הייחודיות לגישה המאחה - איחוי הפגיעות שנגרמו כתוצאה מהעבירה והעצמת הקהילה. לאור זאת, אנו טוענות כי צדק מאחה ראוי להיתפס כחלק אינטגרלי ממערכת המשפט הפלילי, ולא כחלופה המצויה מחוצה לה.

למאמר שתי תרומות עיקריות לפיתוח התיאוריות העוסקות במשפט הפלילי. ראשית, המאמר מציע לראשונה מסגרת תיאורטית מקיפה לשילוב עקרונות רסטורטיביים במטרותיו הקלסיות של המשפט הפלילי, ומראה כי בניגוד לתפיסה הרווחת, שילוב זה הינו בר-קיימא ואף נחוץ. שנית, המאמר מדגים כיצד המסגרת התיאורטית המוצעת עשויה להיות מיושמת באופן מעשי, ומציע פרמטרים לניבוי מידת הצלחתן של כל אחת מן הגישות בהקשרים שונים.