העיתונות הישראלית דיווחה לאחרונה כי בעקבות החומרים החדשים שנתנה שולה זקן ביקשה פרקליטות המדינה מבית המשפט העליון בסוף מאי להגיש ראיות חדשות נגד אהוד אולמרט בפרשת מעטפות הכסף. בבקשה מצוין לראשונה שהראיות מצביעות על כך שהכספים שלכאורה נתן איש העסקים משה טלנסקי שימשו את ראש הממשלה לשעבר לצרכים אישיים. עוד צוין שבשיחות שהוקלטו נשמע אולמרט משכנע את זקן לא להעיד בירושלים כדי לא להפליל אותו. (ראו: רשת טלנסקי תיפתח? "ראיות נגד אולמרט", 27-5-14)
הבקשה משקפת בלבול מושגי אודות היחס בין 'גילוי האמת' והחובה להגן על זכויות הנאשם להליך הוגן. היא מהווה דוגמא לשימוש פסול בפרוצדורה הפלילית הישראלית שמאפשרת להגיש ערעור על זיכוי ומוסיפה על כך נדבך נוסף של ניהול משפט חדש כמעט בשלב הערעור. ראוי לזכור כי החוק הישראלי שמאפשר ערעור על זיכוי אינו משקף מציאות אוניברסלית. בחלק ניכר ממדינות המשפט המקובל ובראשן ארצות הברית ערעור על זיכוי אינו אפשרי, או שהוא מוגבל לשאלות של משפט בלבד.
