צילי דגן ואביטל מרגלית על מיסים וקהילה

מאמרן של צילי דגן ואביטל מרגלית "מיסים וקהילה: על מיסוי הקיבוץ המסורתי והקיבוץ המתחדש" עומד להתפרסם בגיליון ל"ו של עיוני משפט.

להלן התקציר:

השינויים אשר חלו בקיבוץ – המעבר מהקיבוץ המסורתי אשר דגל בחלוקה שוויונית בין חבריו אל הקיבוץ המתחדש המתאפיין בקיום קשר בין תרומתו הכלכלית של החבר לבין גובה תקבוליו מהקיבוץ –מצריכים חשיבה מחודשת על אופן המיסוי של הקיבוץ.

המאמר מתחקה אחר פרטי השינויים בקיבוץ, ומציג ניתוח מקיף אודות ההסדר הראוי למיסוי מגוון פעילויותיהם של הקיבוץ ושל חבריו. הקיבוץ המסורתי נהנה מטיפול ייחודי בשיטת המס הישראלית. טיפול זה משקף לטענתנו את האופי הלאו שוקי של מערכות היחסים בין חברי הקיבוץ המסורתי ואת הנטייה הכללית במשפט הישראלי לא למסות מערכות יחסים ופעילויות שאינן שוקיות באופיין .  בקיבוץ המתחדש  לעומת זאת, חלה  תזוזה על פני הרצף שבין פעילות לאו-שוקית אל עבר פעילות שוקית. לאור זאת יש לשקול למסות את אותם החלקים ביחסי החברים שהפכו שוקיים. אך  יש להדגיש, כי לא כל תחומי החיים בקיבוץ מבטאים מעבר אל ספירה שוקית. טיפול מיסוי נכון יאבחן בין תחומי החיים השונים בקיבוץ, וייתן את המשקל הראוי לאותם הסדרים אשר משמרים את רוח הערבות ההדדית (הלא שוקית) אשר אפיינה את הקיבוץ המסורתי.  באופן זה תבוא לידי ביטוי הנטייה הכללית במשפט הישראלי לא למסות מערכות יחסים ופעילויות שאינן שוקיות באופיין, כמו גם המגמה של המחוקק הישראלי להעניק חופש יחסי להתארגנויות חברתיות – ולקיבוץ המתחדש בכלל זה – בעיצוב דפוסי חיים העולים בקנה אחד עם מערכת הערכים העומדת בבסיס תפיסת-עולמן.

רונלד דוורקין 2013-1931

עולם המשפט נפרד בסוף השבוע שעבר מאחד מענקיו: פרופ' רונלד דוורקין (NYU) נפטר ביום חמישי ה-14.2.  בספרו האחרון מ-2011, Justice for Hedgehogs, דוורקין שילב את תחומי הגותו במוסר פוליטי ובתורת המשפט לתיאוריה מוניסטית של צדק. סימפוזיון מקיף על הספר פורסם ב-B.U.L. Rev; דוורקין גם ניהל בלוג עם מחשבות נוספות על הספר.

לא חסרות זוויות ישראליות, אך הנה שתיים:

1. תורת הפרשנות של דוורקין (לצד התיאוריות של קלזן והארט) היתה אחת משלוש הרגליים עליהן העמיד השופט ברק את מסקנתו בדבר סמכותה המכוננת הנמשכת של הכנסת בפסק-דין בנק המזרחי:

המודל השלישי לביסוס סמכותה המכוננת של הכנסת אף הוא מודל אמפירי. הוא שואל, מהו הפירוש הטוב ביותר למכלול ההיסטוריה החברתית והמשפטית של שיטה נתונה בזמן נתון. זהו המודל של פרופ' דבורקין (ראה: R.M. Dworkin, Law's Empire (Cambridge, 1986); R.M. Dworkin, A Bill of Rights for Britain (London, 1990)0). על-פי מודל זה, לגוף פלוני (כגון הפרלמנט) הסמכות להעניק חוקה למדינה, אם מסקנה זו היא הפירוש הטוב ביותר למכלול ההיסטוריה החברתית והמשפטית של אותה מדינה. בהפעילנו מודל זה בישראל, דומה כי הפירוש המתאים (fit) ביותר של מכלול ההיסטוריה החוקתית של מדינת ישראל מאז הקמתה הינו כי לכנסת הסמכות לכונן חוקה לישראל. הנתונים המבססים זאת הם אותם נתונים שעליהם מתבסס המודל הראשון והשני. אכן, הפירוש המתאים ביותר להיסטוריה החוקתית שלנו איננו שהכנסת השחיתה זמנה לריק שעה שעסקה זה למעלה מארבעים שנה בכינון החוקה; הפירוש המתאים ביותר להיסטוריה החוקתית שלנו איננו שחלק מסעפי השריון השונים בחוקי היסוד אינם תופסים; הפירוש המתאים ביותר להיסטוריה החוקתית שלנו איננו שפסקי הדין השונים שעסקו במעמדם החוקתי של חוקי היסוד החטיאו את המטרה. נהפוך הוא: המפרש את ההיסטוריה החברתית המשפטית שלנו, דרכיה ומסורתה, כפי שהיא משתקפת לפנינו היום – על רקע מגילת העצמאות, כינונה של האסיפה המכוננת, החלטת הררי, בחירות אשר במהלכן חזרו המפלגות וציינו כי הן מבקשות לכונן חוקה לישראל, חקיקתם של שנים-עשר חוקי יסוד הכוללים הוראות שריון וכבילה, פסיקתם של בתי המשפט ותגובת הכנסת אליה, ועמדת הקהילייה המשפטית – יגיע למסקנה כי הפירוש המתאים ביותר להיסטוריה שלנו הינו כי לכנסת נתונה סמכות מכוננת. הפירוש הטוב ביותר לכוחה של הכנסת לקבוע כי אין לשנות חוק-יסוד אלא בחוק-יסוד, וכי אין לפגוע בהסדרים המעוגנים בחוקי היסוד אלא בחוק שנתקבל ברוב פלוני (רוב של חברי הכנסת או רוב גדול מזה) או בחוק שמקיים דרישות של מהות שנתונה לכנסת סמכות מכוננת, שמכוחה היא מוסמכת ליצור נורמה חוקתית עליונה, הכובלת את דרכי שינויה והמשריינת עצמה מפני חקיקה רגילה. אכן, הפירוש הטוב ביותר של מכלול ההיסטוריה המשפטית-חברתית של מדינת ישראל הינו, כי בתודעה החברתית והמשפטית של הקהילייה הישראלית טבועה עמוק התפיסה כי הכנסת היא המוסמכת ליתן חוקה לישראל. זהו חלק מהתרבות הפוליטית שלנו. זהו הפירוש הטוב ביותר של ההיסטוריה המשפטית החברתית שלנו מקום המדינה ועד היום.

2. לאחרונה זכינו לגרסה ישראלית משודרגת של פרשת Palmer v. Riggs, שהעסיקה את דוורקין רבות במחלוקתו עם הפוזיטיבסטים. אמנם סעיף 5 לחוק הירושה הישראלי שולל מפורשות את זכות הירושה ממי שהורשע בהמתה מכוונת של המוריש. אך מה עושים עם בן שהרג את אמו ב-66 דקירות סכין, אך נקבע שהוא חולה נפש ולכן לא פעל במתכוון, ואף אינו כשיר לעמוד לדין וממילא לא יורשע? השופט יזרעאלי מבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא פסק שגם הוא לא יירש. דוורקין היה מאשר? 

חקירת סיבת מוות - מרכיב אינקוויזיטורי במערכת אדברסרית

דוד לסרי - סטודנט שנה ד' בפקולטה

במסגרת פרשיית התאבדות האסיר האוסטרלי הודיע משרד המשפטים שהשופטת דפנה בלטמן-קדראי ניהלה חקירה של סיבת המוות של "האסיר X". מדובר בסמכות ייחודית להורות על פתיחת חקירה לבירור נסיבות מוות שאינו טבעי, מקום בו אלו יכולות לעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק העונשין.

חקירת סיבת מוות (coroner's inquest) הוא מאפיין אינקוויזיטורי נדיר במערכת שלנו. חוק החס"מ מעניק סמכות לשופט שלום לחקור את נסיבות המוות ולהורות על הגשת אישום נגד אדם החשוד בביצוע עבירה. במסגרת סמכויות אלו השופט יכול להורות על נתיחת גופה ואף על הוצאת גופה מן הקבר לצורך נתיחתה. אם מחליט השופט על הגשת כתב אישום, הוא מחוייב לשמוע את טענותיו וראיותיו של האדם המואשם (ס' 32) ורק לאחר מכן לצוות על הפרקליטות להגיש כתב אישום ללא שיקול דעת לפרקליטות.

הנשיא שמגר אמר בפס"ד ריצ'וול (1990) דברים רלוונטיים מאוד לפרשייה הנוכחית:

"בחקירת סיבת המוות טמון הסדר של פיקוח שיפוטי הבא לפרוש הגנה על הכלוא או המאושפז שהוא חסר אונים ולעתים רחוקות חסר קשר נאות עם העולם החיצוני. קיומה של ההוראה הסטטוטורית האמורה מצמצם את הסיכון הנובע מביצועם האפשרי לגבי כלואים ומאושפזים של מעשים פסולים, ללא חשש שיתגלו."

פסק דינו המאלף פורש את התפתחות הדין בנוגע לחקירת סיבת מוות על ידי שופט ואת סמכויותיה וגבולותיה.

לאחר 9 שנים, הכרעת דין בפרשת רמדיה

הפרשה שהסעירה וזעזעה מדינה שלמה מגיעה לסיומה בהכרעת דין של כב' השופטת ליה לבאון מבית משפט השלום בפתח תקווה.

תקציר ממצה של עיקרי הכרעת הדין תמצאו בכתבה של גלובס.

'Regulatory Paradoxes' by Oren Perez

פרופ' אורן פרז מנהל בלוג מרתק על רגולציה, עם פוסט חדש ביחס לשימוש רגולטורי במודלים חישוביים.

מומלץ לקרוא!

לקראת רגולציה של הלוביסטים בכנסת?

ח"כ הטרייה עדי קול מיש עתיד הניחה על שולחן הכנסת הצעת חוק להסדרת פעילות הלובינג בכנסת. הצעת החוק מבוססת על דו"ח שהכין מרדכי קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה והוגש ליו"ר הכנסת היוצאת ראובן ריבלין.

לכתבה בדה מרקר על הצעת החוק לחצו כאן.

לעיקרי דו"ח קרמניצר מאתר המכון הישראלי לדמוקרטיה לחצו כאן.