הצעת חוק יסוד: דריסת המיעוטים

ידידיה שטרן (פורסם ב"הארץ", 22.4.2012)

מסתמן ליקוי מאורות שמחייב הבהרה חדה: נזקה של הצעת חוק יסוד החקיקה גדול לאין שיעור מתועלתה. כוונת המציעים טובה – הסדרת היחסים בין רשויות שלטון מתקוטטות – אך ההצעה ממוקשת על ידי "הוראת התגברות" שתסכל את כוונתם. על פי ההוראה, בתנאים מסוימים, הכנסת תוכל לתת תוקף לחוק שבית המשפט קבע כי הוא איננו תקף. יש להתנגד להצעה מסיבות מעשיות ועקרוניות גם יחד.

החברה הישראלית מתקיימת בתרבות פוליטית גועשת, מתוך מאבק זהות, במציאות של דמוקרטיה משברית. בכל רגע נתון, רוב קואליציוני עלול לפגוע במיעוט. שורת הקורבנות הפוטנציאליים ארוכה: כרגע אלו הערבים, העניים, ההומואים, השמאלנים, הנשים והטייקונים (לקראת הקיץ הקרב). מחר אלו עלולים להיות החרדים או המתנחלים או כל קורא של מאמר זה. על אזרחי מדינת המיעוטים לדעת כי אם תחוקק הוראת ההתגברות, רוב קואליציוני נחוש יוכל לפגוע בזכויותיהם היסודיות בלי שתעמוד לרשותם הגנה משפטית כלשהיא.


בידי מי נפקיד את השמירה על זכויות האדם בישראל: בית המשפט העליון (בהרכב מורחב) או הכנסת (ברוב זעיר של 65, כקבוע בהצעה)? היכן ימוקם נמל המבטחים שלי ושלך כשהרוחות הציבוריות תסערנה מסביב? משטר חוקתי מאוזן נועד להבטיח כי השדה הנורמטיבי ייחרש על ידי המחוקקים, אך גבולות השדה – ההגנה על האדם והמיעוטים מפני הרוב ומפני השלטון – יסומנו על ידי בית משפט מקצועי, שלמרות מגבלותיו הידועות, הוא עצמאי, קר רוח, בעל שיקול דעת ארוך-טווח, שפועל מתוך מסורת שמרנית של הליכה זהירה בתלמים קיימים של תקדימים מקומיים ובינלאומיים.

הוראת ההתגברות שמה ללעג את המחשבה החוקתית הבסיסית, בכך שהיא מפקידה בידי החתול (הרוב בכנסת) את השמירה על השמנת (ההגנה על המיעוט). תומכיה מקווים לכונן איזון מוסדי בין הרשויות; כל אחת תתאפק מלמתוח את החבל נוכח רעותה וכך יושג דיאלוג חוקתי בונה. ואולם, במציאות הישראלית מדובר באשליה עצמית. התרבות הפוליטית שלנו שונה מהתרבות הקנדית – שהיא המדינה היחידה בעולם שחוקקה הוראת התגברות. אצלנו ההוראה עלולה לשמש תחמושת בקרב אקדוחנים בצוהרי היום בין שתי הרשויות.

כנסת שתרצה לנגח את בית המשפט תוכל לעשות זאת באמצעות הורדת ידיים ציבורית שבה יש לה כוח הכרעה. ממה נפשך: אם בית המשפט יעמוד על משמר הערכים החוקתיים הוא עלול להינגף על ידי כנסת לעומתית. אם משום כך יירתע מתפקידו, שוב יופקרו המיעוטים לגורלם. ניתן לחזות אפשרות שמפלגה תבטיח במצעה כי אם יבחרו בה היא "תראה לבית המשפט את מקומו". עלול להתפתח מרוץ לתחתית שבו הפוליטיקאים יתחרו ביניהם על כיפוף זרועו של בית המשפט. אכן, גם היום יכולה הכנסת לפגוע בבית המשפט, ואפילו באמצעות חוק רגיל, אלא שהוראת ההתגברות תהפוך אפשרות זו ללגיטימית מכוח חוק יסוד ובכך תסיר את הקלון הציבורי ממצחם של הקמים על בית המשפט.

בין הנפגעים, נוסף למיעוטים ולבית המשפט, גם המשטר החוקתי עצמו. הצעת החוק אמנם מכירה בכנסת כרשות מכוננת ומאשרת את קיומה של חוקה ישראלית, אך קבלתה עלולה להתברר כרגע הקבורה של חוקה ישראלית שלמה. אין לנו, כידוע, מגילת זכויות אדם, והאפשרות הסבירה היחידה שזו תאומץ היא ב"עסקת חבילה" חוקתית כוללת. ואולם אם יחוקק חוק יסוד חקיקה לבדו, התמריץ הפוליטי של הכנסת לכונן חוקה יתאפס, ובכך תאבד האפשרות שנהנה מחוקה מלאה.

הצעת חוק היסוד היא גם מכשול חינוכי. הכשרת חוקים בלתי חוקתיים עלולה ליצור זילות של הערכים החוקתיים. החוקה תהפוך למסמך על תנאי, כשהתנאי הוא אינטרסים פוליטיים. זהו ההיפוך המושלם של הרעיון החוקתי, שמבקש להשתית את החברה על קיומם של ערכי יסוד שאינם כפופים ל"קח ותן" פוליטי. חוקה שלמה ומאוזנת היא הנשק החברתי הטוב ביותר לקיום דמוקרטי תקין במציאות משברית. הצעת חוק היסוד תיצור לנו חוקה לכאורה, אלא שזו עלולה להתברר כאות מתה, הבטחה ריקה.